Wide world

הראפר ג’יי זי מארח את ריהאנה וקנייה ווסט בקליפ לשיר "Run This Town" מתוך אלבום האולפן ה-11 שלו.

שם האלבום The Blueprint 3.

הגדרתי את השיר כאחד מהצילצולים בטלפון הנייד שלי. רוב הסובבים אותי די מזועזעים מהשיר (חוץ מהבן שלי כמובן).

בכל מקרה, אני כמעט ולא מפספס שיחה עם הרעש הזה ומכיוון שהגדרתי אותו גם כשעון מעורר אז אין סיכוי שלא אתעורר.

תגיות: Jay-Z, Rehana, קליפ

בחיפוש אחר אטרקציות מגוונות לילדים, העלתה אשתי שתחייה, רעיון לבקר ב"מהותי". כמובן שהשם לא אמר לי כלום ואפילו היה קצת תמוה בעיני. ההסבר לא איחר לבוא: "מהותי" – מרכז המבקרים של מהות החיים מקבוצת אריסון.

אני חייב לציין שכששמעתי שמדובר בקבוצת אריסון, היה לי ברור שמרכז המבקרים יהיה מאוד מושקע ובלי קשר למהות המיצגים שבו.

מרכז המבקרים הוקם כמרכז חווייתי אינטראקטיבי המבטא ערכים אוניברסאליים וחינוכיים כגון: הקשבה, כבוד, סבלנות, ייחודיות, אהבה, נתינה, בחירה, אחריות, קיימות ועוד, התורמים ליצירת שלום פנימי, תוך שימת דגש על ההבנה שכל אחד יכול לחולל שינוי.

במהלך הביקור ב"מהותי" מוזמנים המבקרים ליהנות מסיור חוויתי, רב חושי המשלב התנסות, משחק והנאה. על-ידי שימוש בטכנולוגיה מהמתקדמות בעולם, ודרכו יוכלו ללמוד, להתחבר ולהכיר את עצמם באמצעות היכולות, העוצמה והייחודיות הגלומים בכל אחת ואחד.

אני חייב לציין שזה נשמע "מופלץ" לחלוטין. מה שאותי חיבר למקום זה הטכנולוגיות ה"מגניבות" שהשתמשו במרכז בכדי להעביר את הרעיונות.

חדר התבוננות המשלב בין נופים וצלילים המוקרנים על מתחם של 360 מעלות, באר צבעים, לוח ציור אינטראקטיבי ענק המאפשר ציור על מסך מגע ענק תוך שמירה על הציור ושליחתו למייל שלי, בריכת דולפינים וירטואלית הנותנת תחושה של נגיעה במים כאשר מתקרבים לבריכה, ביקור ב”עולם של מאור”, בובות מזמרות ועוד.

אורך הביקור כשעה ועלותו 10 ש"ח לאדם.

נחמד ומאוד שונה.

תגיות: אטרקציות לילדים, מהות החיים, מהותי, קבוצת אריסון

כתל אביבי לשעבר, שזוכר את נמל ת"א בזמניו הפחות אטרקטיביים, החזות המחודשת של הנמל משמחת אותי כל פעם מחדש.

בביקור האחרון שלי שם , זכיתי לראות מופע רחוב איכותי ומהנה של זוג הקורא לעצמו "קרקס פנגיאה".

אלה שני אומני קרקס, אקרובטיקה וליצנות מודרנית בשם  נטלי והילל. שניהם בוגרי "קרמפה" שהינו ביה"ס לאומנות הקרקס במדריד שבספרד.

הם מופיעים ברשימה ארוכה של מקומות בארץ ובעולם: בפסטיבל טרגה ופסטיבל מדריד, בפסטיבל אדינבורג שבסקוטלנד, בלינץ שבאוסטריה וגם אצלנו בפסטיבל "Busking" שבנמל ת"א.

המופע משלב מיומנויות של אקרובלאנס אקרובטיקה בזוג, להטוטנות וטכניקות איזון שונות כגון חד אופן גבוה. הם משתפים בצורה יפה את הקהל, מוסיפים הרבה הומור המרתק את כל שכבות הגיל ומתאים לכל המשפחה.

במהלך הקטעים האחרונים של המופע, הילל הוסיף הסבר משכנע, שגם הוא היה מלווה בהומור, לגבי הצורך והחשיבות בתשלום עבור המופע. והוסיף, שהמטבעות של עשרות אגורות הקיימים בארנקנו ולרוב איננו צריכים אותם, גם הם לא צריכים. בסוף המופע עמדו עם כובעים ואנשים שילמו על המופע כאילו ידעו מראש שהמופע בתשלום.

משפחתי ואני מאוד נהנינו. ממליץ בחום.

הסרטון מציג מספר יכולות:

תגיות: נמל ת"א, קרקזוג, קרקס פנגיאה, קרקס רחוב

בהמשך לפוסט הקודם שדיבר גם על עשייה יומית של ספורט, מצאתי עצמי, לא מעט שעות, צופה ומקשיב לערוצי המוסיקה השונים של MTV לסוגיו.

בעקבות כך החלטתי להציג קליפ שבועי בצירוף מידע מעניין לגביו.

השבוע השיר "you & I " של הזמרת הדנית Medina . השיר הגיע למקום העשיר במצעד רחבת הריקודים ב- MTV.

מקור השיר בדנית "Kun For Mig" והוא יצא לפני כשנה.

השיר באנגלית: 

השיר בדנית:

מה אתם אומרים, מה יותר יפה?

תגיות: Medina, MTV, קליפ

לאחר תקופה ארוכה של של נהנתנות ללא גבולות בכל נושא התזונה, שבאה לידי ביטוי במימוש הצורך הבלתי פוסק שלי בדברים מתוקים,  החלטתי לקחת את עצמי בידיים. החלטתי להיכנס למשטר של תזונה נכונה המשלבת פעילות ספורטיבית ברמה יומית.

בכדי לא לבזבז את זמני לריק במאמצים אשר לא יפיקו את התוצאות הרצויות במסגרת הזמן שהגדרתי אותה כסבירה, החלטתי לנהל את הנושא כאילו אני ניצב מול פרויקט לכל דבר ועניין.

ראשית הגדרתי מה היעדים אליהם אני מעוניין להגיע. לאחר מכן הגדרתי מהן הפעילויות אותן אני צריך לעשות בכדי להגיע ליעדים שהגדרתי. מרמת פעילויות אב כגון תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית עד לרמה של פעילויות משנה כגון סוג האוכל, איכותו, הכמויות הנצרכות ועד מספר הפעמים שבהם אני מבלה בפעילות ספורטיבית, רמת עצימות הדופק בה אני עובד בשלבים השונים של האימון וכמות הקלוריות אותן אני נדרש לשרוף ברמת האימון הבודד ועד הרמה המצרפית השבועית.

אני חייב לציין כי התוצאות לא איחרו לבוא. נכון, את הריבועים בבטן אני עדיין מצייר עם עט, אבל מידת המכנסיים הצטמקה והחורים בחגורה הלכו ונסוגו. לא אכנס למספרים אך בהחלט תוצאות בהן אני שבע רצון. כמובן שהדרך עוד ארוכה ורבה…

ומה בעצם אני רוצה להגיד, לתכנון ולניהול הזמן יש חשיבות מכרעת בהצלחת פרויקטים. החשיבות הולכת וגדלה עם העליה בדרגות הניהול. ככל שדרגת הניהול גבוהה יותר, התכנון הינו לטווח פעילות ארוך יותר ומביא לידי ביטוי מימוש מגמות ואסטרטגיות ארגוניות ארוכות טווח. 

ישנם מספר תירוצים בהם משתמשים מנהלים ללא תוכניות עבודה:

1. "יש הרבה עבודה, אין זמן לתכנן" – מנהלים אלה עובדים בשיטת כיבוי שריפות. הם התחילו תהליך של ניהול שפוי אך בעקבות חוסר תכנון, המשימות והפרויקטים מתארכים, לא נגמרים וחווים תסבוכות ובעיות.

2. "יהיה בסדר נסיים בזמן" – אני חייב לציין שזה בין התירוצים שיותר מעצבנים אותי מכיוון שהם מאוד מזוהים עם הישראליות שלנו. כאן חשוב להבין שלסדר הפעילויות בפרויקט משקל מכריע על משך הפרויקט. אם סדר הפעילויות אינו נכון, ואנו לא לוקחים בחשבון את התלויות בין הפעילויות השונות ומהו הנתיב הקריטי של הפרויקט, אנו צפויים לבזבז זמן יקר של המתנות בין פעילויות ובכך להגדיל את משכו הכולל של הפרויקט.

3. "פעולת התיכנון מסובכת וגוזלת זמן בהכנת התיכנון ולאחר מכן בעדכונו" – מנהלים אלה אינם עושים אפילו את הצעד הראשון לכיוון תכנון. 

חברה, זה לא מסובך. אז מה בעצם צריך בכדי לכתוב תוכנית עבודה.

1. צריך פשוט לחשוב על כל האירועים והפעילויות שצריכים לקרות ועל התנאים בהם האירועים האלה יתרחשו. הכל במטרה להגיע מהמקום בו אנו נמצאים ברגע זה, ועד למקום בו אנו מצפים להיות בנקודת הסיום.

2. לסדר את כל הפעילויות ברצף לוגי וליצור את הקשרים בין הפעילויות. חלקן יוכלו להתקיים במקביל, וחלקן יתקימו בטור לאחר פעילות אחרת החייבת להסתיים.

3. לאחר שהרשימה מלאה, עלינו להגדיר את משך הזמן המתוכנן לכל פעילות. משך זמן זה יתן את המסגרת הכללית של הפרויקט ואת המועד הצפוי לסיומו.

לאחר סיום התכנון ניתן להתחיל בפרויקט. עלינו לזכור במהלך הפרויקט לעקוב אחר תוכנית העבודה ולעדכנה בהתאם לצורך.

לסיום, חשוב לזכור כי תכנון נכון של הפעילויות מאפשר ניהול זמן אופטימאלי וצמצום הסיכויים לכשלון הפרויקט.

תגיות: כושר, ניהול זמן, תכנון

יום הכיפורים נועד לישר את ההדורים בין האדם לבוראו.  בכדי להשלים את מלאכת הישור, עלינו לבקש סליחה בין אדם לאדם.

היטיב לכתוב אהוד מנור והיטיב להלחין מתי כספי את השיר המדהים "סליחה".

וחשוב מאוד לא להיות סקפטים כי אחרת… החמישייה יסבירו יותר טוב ממני

גמר חתימה טובה

תגיות: אהוד מנור, הוסף תג חדש, יום כיפור, מתי כספי, סליחה

כתבו כבר רבות על התופעה הרשתית חברתית שעומדת בפתחנו בחודשים האחרונים – הטוויטר.

תהיתי אם לכתוב על הנושא, כי אולי כבר הכל נכתב, אבל לבסוף החלטתי להוסיף גם משלי.

הרי זו תופעה, ומתופעה לא ניתן להתעלם בכזו קלות.

אני לא מתיימר כאן לנתח תופעות חברתיות, אלא מעוניין להתייחס לשאלות כמו מה כותבים בטוויטר, מי אוכלוסיית המשתמשים ומה מניע את הטוויטריסטים להמשיך ולכתוב טוויטים.  

למכובדיי שעדיין לא פתחו חשבון בטוויטר,  The Marker הפיקו סרטון ל-יוטיוב המסביר מה זה וכיצד משתמשים. הסרטון מאפשר לכם בסיומו, אם תחליטו אכן להירשם, להיות חלק מהסטטיסטיקות בצורה די יעילה.

הדבר הראשון ששאלתי את עצמי זה מה לעזאזל כותבים שם. הרי מדובר בסה"כ ב- 140 תווים. אם אני רוצה לתקשר עם מישהו בקצרה, אני יכול לשלוח לו SMS או לשלוח מייל או אפילו לשוחח במסנג’ר או בכלי "מסרים מיידיים" אחר. 

נכנסתי ובדקתי מיהם הטוויטריסטים:

יש כאלה שמעוניינים להודיע שהם כבר עייפים, שרק עכשיו קמו, שכרגע סיימו יום עבודה קשה בעבודה, כאלה שסובלים מהחיים וכאלה שמנסים להסביר למה הם נהנים מהם. בקיצור טוויטים שמעניינים לי את ה… ולכם את ה… אותם אני מכנה "הזמניים". ולמה? מכיוון שהרמה הכי מפורטת שהם יכולים להגיע זה תיאור מצב קיים שלא מעניין אף אחד ולכן לא ישרדו לאורך זמן.

טיפוס נוסף הוא "המיידע" או "השורד" זה הטיפוס שקורא כתבות בגלובס, דה מרקר, ynet … ומביא לידיעת הציבור העוקב ידיעות מעניינות. הוא לא מייצר מידע חדש אלא מיידע לגבי מידע קיים. הוא לא יעניין את דגיגי הרשת ולא את הקוראים הקבועים של המקורות שהזכרתי אבל יצליח לשרוד בקרב הגולשים המזדמנים.

כמובן לא נשכח את חשבונות הטוויטר שנפתחים ע"י גופים (ולא אנשים פרטיים) כגון: עיתונים, בנקים, ממשל זמין ועוד. טיפוס מסוג "גוף מפרסם".אין לי הרבה מה לכתוב עליהם למעט כל הכבוד על כך שהשכילו להשתמש בערוץ זה.

הטיפוס האחרון הוא "המומחה" זה אותו אחד שיודע לקחת את הפתרון הרשתי שקוראים לו טוויטר ולשלב אותו במסגרת הפעילות הקיימת שלו כבר ברשת. "המומחה" יכתוב טיזר לגבי פוסט שכתב, ויצרף לינק לבלוג שלו. במידה ופעיל ברשת חברתית, יתחיל דיון של 140 תווים וידאג להמשיך אותו בפלטפורמה נוחה יותר.

אז מה באמת מניע את שלל הטיפוסים להמשיך ולכתוב בטוויטר. לגבי המומחים די ברור. גם ככה אין להם חיים אז עדכון בעוד פלטפורמה לא יזיק לאף אחד. אבל לגבי השאר?

לדעתי, מספר מניעים, שיכולים לחיות כל אחד בפני עצמו או להיות משולבים גם יחד: 

האחד, זה יצר התחרותיות, שקיים אצל כל אחד מאיתנו ברמה זו או אחרת בצורה סמויה או גלויה. הציפייה שכשהדף עולה, מספר העוקבים אחריך עלה. ואם לא – אאאכזבהההה. ההשוואה של מי יותר גדול – המספר של העוקבים כמובן. תחרות נוספת, שעוקבים אחריך יותר מאשר אתה עוקב.

השני, זה היכולת לכתוב את דעותיך לקהל הרחב, היכולת להיות חשוף, היכולת להתפרסם, להיות מוכר, להצטייר כמומחה בתחומך. כל אלה שחפשו עד היום את הבמה אך לא מצאו אותה. כל זה ללא עלות כספית. תחשבו על זה, אני כותב משפט וזמן קצר לאחר מכן 100 אנשים קוראים וחלקם מגיבים. זה יוצר תחושת כח (קצת מגלומני לא?) ויכולת השפעה. 

השלישי זה היכולת לממש שיווק רשתי באמצעות הפלטפורמה. מצד אחד, ניתן למצוא ביוטיוב סרטונים על כיצד לממש שיווק רשתי באמצעות הטוויטר ומצד שני יש כבר ויכוחים על יעילות הכלי.

אז מי באמת ישרוד שם?

אלו שהטוויטים שלהם באמת מעניינים, מושכים את הקורא ומאפשרים דיון גם בפלטפורמות אחרות שמאפשרות את זה. ישרדו שם אלו ששורדים היום בפלטפורמות אחרות ומושכים אחריהם קהל קוראים.

תגיות: twitter, טוויטר, רשת חברתית, שלומי זהבי

זה מספר שבועות (מי סופר) שאיתן קלינמן יושב עלי עם כל כובד משקלו, בדרישה להתחיל לכתוב בלוג. בתחילת הדרך, אני חייב לציין, עמדתי בגבורה מול הלחץ ותהיתי לעצמי מתי הבחור יתייאש ויאמר די. עם הזמן הבנתי, כי לג’ינגי יכולות קידוח לא מבוטלות. זה התחיל במיילים חוזרים המלווים בטיעון הנדוש של "אולי המייל הקודם לא הגיע". זה המשיך בביקורים חוזרים בחדרי עם הטקסט הקבוע של "נו מה קורה". היה ברור לי לחלוטין שהוא לא בא לשאול לשלומי אלא לבדוק ולרחרח מה מצב הפוסט שלי.

אתם חושבים שהבחור התייאש? כנראה שלא. מה ששבר אותי, זה המבט הזה, המבט בארוחת הצהריים שבדרך כלל העיד על רמת האוכל הירודה. המבט הזה, הופנה בכל עוצמתו אלי עם התזכורת הנוקבת על התאריך לעליה לאויר של תשתית הבלוגים. ברור לכם שתיאבון אחרי זה, לא היה לי.

תראו, זה לא שאני טוען שיש כאן קונספירציה, אבל לבחור באמת יש יכולות והשתמש בכל האמצעים להכניס גם אותי לעסק. אז אני כאן, חוגג את הפוסט הראשון שלי ותוהה על מה אכתוב.

חשבתי אולי אשתף אתכם בחוויה הראשונה שלי בפתיחת בלוג. אז להלן:

קיבלתי שני לינקים. אחד לניהול והשני של הבלוג עצמו. קצת מעצבן. הייתי מעדיף להיכנס לניהול הבלוג מהבלוג עצמו. הפתרון – עבודה עם שני חלונות. 

נכנסתי לממשק הניהול במטרה בשלב ראשון  לייחד את דף הבית של הבלוג שיהיה מעניין ואסטטי. התחלתי לכתוב אודותי בדף אודות. הדילמה התמידית היא כמה לפרט. מצד אחד שיהיה ממצה ומצד שני שלא יהיה מיגע. אני חושב שהגעתי לאיזון. (אם יש הערות אשמח לשמוע).

איתן הכניס תמונה שלי. תמונה לא מרשימה במיוחד אבל נסבלת לתחילת הדרך.

לגבי הגדרת הנושאים, נראה לי שאשאיר לשלב הבא, בהתאם לנושאים עליהם אכתוב.

לגבי התבנית, בחרתי את זו שנראית הכי מתאימה בידיעה שאת התמונה אני הולך להחליף. ועל זה אני תמיד אומר למה לעשות עכשיו מה שאני יכול לעשות פעם אחרת ולכן גם את התמונה אחליף כשיהיה לי משהו טוב יותר.

לגבי התגובות – לא יכול להעיד מכיוון שעדיין אין. מצפה שיהיו, והרי ללא משוב או התעניינות לא תיבנה המוטיבציה להמשך הכתיבה.

מה שבטוח, שמכתיבה, בשלב זה, אני לא הולך להתפרנס.